סושי

מקורות הסושי ביפן: קערת סושי בציור יפני מן המאה ה-19. אזכורו הראשון של המונח "סושי" ביפן, נמצא בקובץ חוקים שנכתב בשנת 718 ואשר נקרא "יוֹרוֹריטוּריוֹ". משמעות המונח סושי בקובץ זה הוא מעין סחורות המועברות לשלטונות כמס. אולם, מילה זו נעלמה מאוצר המילים של השפה היפנית וכיום אין תיעוד לדרך הגייתה כמו גם למשמעותה המדויקת. במשך 800 השנים שחלפו מאז הופעתה לראשונה ועד לתחילת המאה ה-19, השתנתה משמעותה של המילה "סושי", במקביל להשתנותו של המאכל אשר לבסוף נקרא בשם זה וזאת בעקבות מספר שינויים בהרגלי האכילה של היפנים שהחלו קורים בתקופת אשיקאגה. ראשית, במרוצת השנים החלו היפנים לאכול שלוש ארוחות סדורות בכל יום. שנית, שיטת הבישול של האורז הוחלפה מאידוי לבישול במים. ולבסוף, במשך תקופה זו הומצא חומץ האורז. עם חלוף הזמן החל זמן שימור הבשר מתקצר, מה שאיפשר את אכילת האורז ששימש בתהליך השימור, בנוסף לכך, החלו היפנים משתמשים בחומץ לשימור הבשר ולבסוף חדלו לחלוטין מלבצע פעולות שימור כלשהן והחלו לצרוך בשר נא. צורה זו של דגים בחומץ ללא תהליך שימור נקראת ביפן "אושיזושי". במהלך תקופת אזוצ'י-מומויאמה הומצא ה"נאמאנארי": במילון יפני - פורטוגזי שנכתב בשנת 1603 מופיע המונח כ"נאמאנרינה סושי", כלומר: "סושי עשוי למחצה". כיום ההנחה היא שהנאמאנארי היו דגים בחומץ אורז שעברו שימור קל ואשר ככל הנראה סבלו מהבעיה בה לקה גם הנארזושי - צחנה עזה שנצטברה במאכל בתקופת שימורו של הדג. ריחו העז של הנארזושי, שתואר כשילוב בין גבינה כחולה, דג עבש וחומץ אורז, היה הסיבה לקיצור זמני השימור של בשר הדג עד להפסקת השימור לחלוטין.

מאושיזושי לסושי: החל משלהי שנות ה-60 החל הסושי לצבור פופולריות ברחבי העולם, בעיקר בזכות ההתאמות שנעשו בסגנון הכנת הסושי בקליפורניה שבארצות הברית, תוך הוספת מרכיבים ויצירת מאכל בסגנון פיוז'ן. המצאת הקליפורניה רול והוספת האבוקדו לסושי היוותה פריצת דרך בהפיכת הסושי ממאכל אתני איזוטרי למאכל מהיר גלובלי .